למה צריך חיים כל כך ארוכים

ראשית, לא כולם זוכים לחיים של 80 שנה. הרבה אנשים נפטרים בגילאים צעירים יותר. הסיפור הבא ממחיש את זה.

קים סוזי הייתה סטודנטית למדעי המוח, שאובחן אצלה סרטן מוח מאוד אגרסיבי. כשהתברר לקים שאין דרך להתמודד עם הסרטן, היא החליטה לבקש משאלת לב אחרונה. היא ביקשה לשמר את מוחה במכון קריוני בתקווה שיהיה ניתן להחזירה מתישהו לחיים ולבריאות. אמנם אין שום דרך להבטיח שזה יהיה אפשרי, קים, כמישהי שלמדה והתעניינה במוח, רצתה למצות את הסיכוי.

קים פנתה לציבור הרחב בבקשה לממן לה את השירות הקריוני. ההיענות הייתה מדהימה, ומאוד מהר קים מצאה את המימון שהייתה צריכה.

קים לא הספיקה לעשות הרבה דברים בחיים הקצרים שלה וקריוניקה נתנה לה עוד צ'אנס לחיות חיים מלאים.

עם זאת, קריוניקה לא נועדה רק לאנשים שנפטרו טרם זמנם. היא נועדה גם לכל מי שרוצה לחיות עוד, לחוות עוד חוויות, לפגוש עוד אנשים, להשיג הישגים חדשים, לראות לאן הטכנולוגיה לוקחת אותנו. אינטליגנציה מלאכותית, ננו-טכנולוגיה, התפשטות של האנושות לפלנטות אחרות, גילוי סודות היקום. יש הרבה למה לצפות!
לפעמים אנשים טוענים שלא צריך לחיות מעבר למה שהוקצה לנו. אבל אם חושבים על זה קצת, אין שום דבר מיוחד בגיל 80 שדווקא בו צריך לוותר על החיים. לפני 100 שנים רוב האנשים לא היו מגיעים לגיל 60, והיום רבים מגיעים לגיל 90. אולי בעוד מאה או שתיים, אנשים יחיו 150 או 200 שנה ולאף אחד זה לא יראה לא טבעי או מוזר.
כל עוד החיים הם בבריאות טובה, פיזית ונפשית, וכל עוד המשפחה והחברים חיים אתכם לכל משך הזמן, מה שבהחלט אפשרי אם גם הם יעברו תהליך קריוני, יש ברכה בשנים רבות יותר.