נוסייר יאסין, היוצר של סדרת הסרטונים נאס דיילי (Nas Daily), ביקר במדבריות אריזונה שבארה"ב ופגש את לינדה צ'מברליין (Linda Chamberlain), אחת המייסדות של ארגון אלקור (Alcor).
הנה סיפור על אישה שנמצאת במשימה להקפיא את הגוף שלה, בתקווה שהיא תוכל לחיות שוב בעתיד.
האישה הזאת לעולם לא תמות.
היא בשנות ה-70 לחייה, יש לה שיער לבן, ברכיים חלשות ובעיות בריאות.
אבל עכשיו היא מנסה לחיות לנצח.
איך? על ידי הקפאת הגוף שלה למשך מאות שנים.
אני לא צוחק!
מי האישה הזאת? איך זה אפשרי? והאם זה מדע מזויף?
במדבריות אריזונה שבארצות הברית מצאתי את לינדה.
"היי נאס דיילי, אני לינדה ואני אשמח לחיות לנצח."
האישה הזאת מפחדת מאוד ממוות.
היא מפחדת מלעזוב את הבית שלה, את הילדים שלה ואת המשפחה שלה.
והיא לא רוצה לעזוב את כדור הארץ.
אז היא חשבה על רעיון.
מה אם היא תקפיא את עצמה, תחכה עד שהמדע ירפא את המחלה שלה, תפשיר, תתרפא ואז תחיה שוב?
"הגוף שארצה שיהיה לי בעתיד הוא לא ביולוגי. כנראה ננו-בוט נחיל.
שזה אומר, גוף שעשוי ממחשבי ננו-בוט קטנים שמחוברים אחד לשני, דומה מאוד לצורה בה התאים הביולוגים שלנו מחוברים אחד לשני בגוף שלנו עכשיו."
זה נשמע כמו משהו שלקוח מסרט מדע בדיוני.
אבל לינדה הייתה אובססיבית מספיק כדי לשכור מדענים אמיתיים עם דוקטורטים אמיתיים והקימה חברה שלמה רק כדי להקפיא את הגוף שלה.
"בעלי, אמא שלי וחמי הוקפאו בהקפאה קריוגנית ונמצאים כאן באלקור, וכמובן כשיגיע הזמן שלי גם אני אוקפא בהקפאה קריוגנית."
התהליך הזה מסובך בטירוף.
הם שואבים את כל הדם מהגוף שלכם ומחליפים אותו בחומר נוגד קיפאון כדי להימנע מנזק לתאים.
ואז הם מאחסנים את הגופה בתוך מיכל קפוא, שם היא נמצאת במשך עשרות שנים ואפילו מאות שנים עד שהמדע יוכל להפשיר אתכם ולהחזיר אתכם לחיים.
התהליך הזה יכול לעלות יותר מ-$200,000.
"ניתן לראות את הקריוניקה כהרחבה של רפואת חירום.
אנחנו משתמשים בטמפרטורות קרות מאוד כדי לעזור להציל חיים של בן אדם כשרפואה סטנדרטית מרימה ידיים.
הם עשו את כל מה שהם יכולים לעשות כדי לעזור לכם."
מדענים רבים סקפטיים, חלק אפילו קוראים לה משוגעת. וגם אני.
אבל מאות אחרים, כולל המשפחה שלה, ואפילו אנשים מפורסמים, בחרו להקפיא את הגופות שלהם כאן במעבדה הזאת באמצע המדבר באריזונה.
רק שיהיה ברור, אף אחד לא יודע אם לינדה תצליח. אפילו לא לינדה בעצמה.
אבל למרות הספקות שלה, עדיין יש לה אמונה בדבר הזה מסיבה אחת פשוטה: אהבה.
"עכשיו עם הטכנולוגיה הנוכחית שלנו הדבר הכי גדול שאנחנו יכולים להפשיר ולהחזיר לחיים בהצלחה הוא כליות של ארנב והן בערך בגודל של האגודל שלי.
אבל אני מאמינה שב-50 עד 200 השנים הבאות, טווח זמן גדול אבל קשה לצפות את זה, שהטכנולוגיה תצליח להחיות בני אדם.
אני אוהבת את החיים, אני אוהבת לחיות ואם היה לי רק סיכוי קטן מאוד לחיות שנייה נוספת עם המשפחה שלי והיקרים לי אני רוצה לקחת את הסיכון הזה.
אפילו אם הסיכוי הוא 0.000001% אני לוקחת את הסיכון."
זה הימור ענק והרעיון די מוגזם.
אבל אם תחשבו על זה לרגע, רק לפני מאה שנים אף אחד לא חשב שבני אדם יוכלו לעוף או להעביר את הלב שלהם לבן אדם אחר.
אבל אנחנו עושים את כל זה היום.
אז אולי, רק אולי, להקפיא את עצמכם עד שהמדע יוכל להדביק את הפער, זה לא רעיון כזה מטורף, אחרי הכול.
שתפו את הסיפור שלה.